עלינו

ה״אילן״ הינו הביטוי החזותי של האלוהות, של מבנה היקום, ושל שלבי הבריאה על פי הגות קבלית. לרוב, צורת האילן גיאומטרית, ולפעמים אנתרופומורפית (בצורת אדם). האילנות מצוירים במגילות, בספרים, על נייר או קלף, ובדרכים נוספות, כשבאילנות רבים משולבים טקסטים קבליים בתוך הציורים ולידם.

שימושי האילנות רבים. הם משמשים ככלים ללימוד הקבלה בצורה תמציתית ואנתולוגית; כ'מנדלות' למדיטציה קבלית, ועוד. בתור תרשימים, אילנות מאפשרים למקובלים לארגן, להציג, וליצור ידע קבלי.  היכולת להציג שכבות של ידע בצורה מרחבית (לא ליניארית) ובכך להצביע על שדות של משמעות מורכבים אף מסודרים, מאפיין את התרשים בכלל ואת התרשים הקבלי בפרט. תרשים גיאומטרי מהווה עדות לסדר הטמון בבריאה לכל מערכותיה. לעתים קרובות תרשים אף מאפשר למשתמש בו ליצור ידע חדש: הארגון א-ליניארי והצורך ״לחשוב עם״ תרשים תורמים לפוטנציאל היצירתי של ״מכונה״ וויזואלית זאת.

הקבלה המאוחרת, בעיקר החל במאה השש-עשרה, פיתחה דגמים מורכבים יותר של העולמות העליונים. האילן הפשוט והמוכר, בן עשר הספירות, כבר לא הספיק להציג את התפיסה החדשה. על מנת להציג אותה, מקובלים הרבו לשרטט תרשימים מפורטים וארוכים בגווילים (קלפים) שהגיעו לשלשה מטרים או יותר.

בכל מקום בו חיו יהודים, ובכל זמן, מאז ימי הביניים צויירו אילנות קבליים. האילנות הקבליים שיקפו בכל מקום את התרבות בזמן ובמקום בו הם נוצרו, ודרכם ניתן ללמוד על התפיסות ההגותיות, הקבליות, האומנותיות, והמדעיות של יוצרם.

מפעל האילנות בחוג לתולדות ישראל באוניברסיטת חיפה בראשות ד"ר יוסי חיות מרכז את האיסוף והמחקר של דיאגרמות קבליות מאז ראשית הקבלה ועד ימינו.

Share on FacebookShare on Google+Pin on PinterestTweet about this on Twitter