הנה עין הנביא ידמה: נבואה, קבלה ודימוי חזותי אצל רמח”ל
המאמר עוסק בתפקידם של שני ‘אילנות קבלה’ אותם יצר רמח”ל (ר’ משה חיים לוצאטו). המאמר בוחן את תפקידה המרכזית של הוויזואליה בתוך עולמו ההגותי של רמח”ל, תוך הצגת האילנות כחלק מתמונה רחבה של תפקיד הוויזואליה בשיח הקבלי בכלל והשבתאי בפרט בתקופה זו. רמח”ל מציב במרכז הפעילות הקבלית את המקובל ה’רואה’ את העולמות העליונים, ומולו את המקובלים אשר מנסים לשחזר ראייה זו. פעולת השחזור נעשית בעזרת פרשנות, או בעזרת הממד הוויזואלי של האילן הקבלי. דבר זה מסביר גיצד האילן משמש ככלי לפעילות קבלית-נבואית, ואת השיח סביב הגשמת האל שהתפתח בחוגו של רמח”ל.
This article deals with the important role of two kabbalistic diagrams (Ilanot) that were created by R. Moshe Chaim Luzzatto (Ramchal) at the beginning of the eighteenth century. The Ilanot are examined within the context of a treatment of visualization in Ramchal’s intellectual world and, more broadly, in the kabbalistic literature in this period, including Sabbatean works. At the center of kabbalistic activity, Ramchal posits the kabbalist who “sees” the upper worlds; alongside to him are the kabbalists who attempt to reconstruct this vision. This reconstruction is facilitated by commentary, as well as by the visualization inscribed in the Ilan. In this way we may understand how the Ilan served as a tool for kabbalistic-prophetic activity, as well as the discourse of divine corporealization that developed in the circle of Luzzatto.
